לאחר בירור מסודר של מחלות השיער והגעה לאבחנה נכונה, מתאימים את הטיפול הנכון.
קיימים טיפולים שונים בהתאם לאבחנה.
ב 2/2024 אישרה ועדת סל התרופות הכנסת 2 טיפולים לאלופציה אראטה במסגרת הסל:
שתי התרופות מיועדות לטיפול במקרים של אלופציה אראטה משמעותית, עובדות במנגנון דומה אך הליטפולו מאושר לשימוש מגיל 12 והאולומיאנט מאושר מגיל 18. טיפולים אלו פותחים פרק חדש בטיפול התרופתי באלופציה אראטה והם משני חיים.
נדרש כי ההמלצה למתן התרופות תינתן על ידי רופא עור מומחה. רצוי כי מומחה בעל הבנה מעמיקה בתחום מחלות השיער ימליץ על הטיפול כדי לעמוד בדרישות המפורטות לצורך קבלתן במסגרת סל הבריאות.
טיפול זה מיועד למצבים בהם יש דלקת בקרקפת, דלקת המכוונת לזקיקי השיער: כמו באלופציה אראטה, בליכן פלנופילריס, בנסיגת קו השיער הקידמית (FFA), וגם בפוליקוליטיס דקלבנס וב – דיסקטינג צלוליטיס. לעיתים טיפול בהזרקת סטרואידים לתוך הקרקפת מפחית בצורה משמעותית את הדלקת ובהתאם לאבחנה, יש צפי לצמיחת שיער או עצירת המחלה.
קיימים מינונים שונים של סטרואידים בהזרקה בהתאם למחלה בה מטפלים. לעיתים נדרשות הזרקות גם בגבות או בזקן. לעיתים יש צורך בביצוע טיפולים חוזרים עד לצמיחת שיער או עצירת הדלקת.
מינוקסידיל הוא טיפול תרופתי ותיק ומועיל שנמצא בשימוש מ-1979. טיפול זה אינו הורמונלי ומועיל בצמיחת השיער במקרים מסוימים. טיפול זה עובד גם במריחה על הקרקפת וגם בבליעת כדורים.
רבים מן הטיפולים שיעזרו למטופל, יש להמשיך באופן קבוע וממושך, כי נשירת שיער אינה מתרפאת מעצמה. מדובר בנטייה, לעיתים הורמונלית ולעיתים גנטית, ויש להמשיך בטיפול ממושך וקבוע כל עוד מעוניינים בהמשך שמירה/שיפור של מצב השיער.
תרופה שמאושרת לשימוש להורדת לחץ דם, אך חוסמת את ההשפעה של ההורמון טסטוסטרון על העור וגם על זקיקי השיער. לכן טיפול זה מתאים ומועיל בנשים הסובלות מגיל צעיר מדלילות שיער, שיכולה להיות משנית להפרעה הורמונלית או בעקבות נטייה גנטית (משפחתית) להקרחה בגיל צעיר.
יש עבודות מדעיות רבות על טיפול זה בנשים גם צעירות וגם מבוגרות. הטיפול הוא בטוח לשימוש לזמן ממושך ואפילו בטוח בשימוש אצל נשים לאחר מחלת סרטן השד.
לעיתים קרובות יש צורך לשלב טיפולים תרופתיים נוספים עם ספירונולקטון כדי לקבל תוצאות טובות עוד יותר בצמיחת השיער.
במשפחה זו יש 2 תרופות: פינסטריד ודוטסטריד. הדוטסטריד היא עוצמתית יותר ונחקרה במחלות דלקתיות אצל נשים יותר מאשר פינסטריד.
למרות שהתרופות הללו מטרתן לטפל בערמונית מוגדלת אצל גברים, הן ניתנות גם לנשים על סמך עבודות מדעיות שמוכיחות את יעילותן בשיפור עובי השערה, בהפחתת תהליך הידלדלות השיער וגם במס' מחלות דלקתיות כמו ליכן פלנופילריס בפיזור אנדרוגני וגם באלופציה פרונטלית צלקתית.
בניגוד לאינטואיציה, טיפול זה בנשים אינו מצמיח שיער חוץ משיער הקרקפת, להיפך, הוא יכול למתן את השיעור בעור פנים, ובאזורים המושפעים הורמונלית.
לטיפולים אלו יש גם יעילות מוכחת גם בגברים. הפינסטריד מאושר כטיפול לנשירת שיער אנדרוגנית (גנטית, משפחתית) ובשנים האחרונות יש עבודות מדעיות המוכיחות יעילות טובה יותר לדוטסטריד עם פרופיל תופעות לוואי דומה.
הרבה גברים חוששים מנטילת תרופות אלו לשיער, בעיקר בעקבות תופעות לוואי הקשורות לחשק מיני, תפקוד מיני ואיכות הזרע, אך תופעות לוואי אלה נדירות יחסית וקיימת אפשרות לטפל בפינסטריד במריחה על הקרקפת, כי טיפול זה הוכיח את יעילותו בגברים.
טיפול זה מהווה אופציה טיפולית בעיקר אצל מטופלים ומטופלות שאינם מעוניינים בנטילת הטיפול דרך הפה מחשש מתופעות לוואי, או שלא מעוניינים במריחה של הטיפול על הקרקפת, או כי הטיפול במריחה לא הועיל.
טיפול זה מבוסס מחקרית על השימוש בדוטסטריד (מעכב 5 α רדוקטז ההופך את הטסטוסטרון לדיהידרו-טסטוסטרון) בצורה של הזרקה לתוך הקרקפת כדי להימנע מנטילתו דרך הפה וכך ליהנות מהיעילות של הטיפול ללא תופעות הלוואי הסיסטמיות.
הטיפול מתבצע בתדירות של 3 חודשים וכדי לראות תוצאות נדרשיים לפחות 2 טיפולים (כמו עם הכדורים).
טיפול זה ניתן בדרך כלל בהתוויה של סרטן הערמונית בגברים.
משתמשים בתרופה זו כי היא יעילה מאוד בחסימת השפעת הטסטוסטרון אצל נשים, ולכן משפרת משמעותית את עובי השיער, כמות השיער, מפחיתה את השמנוניות של עור הקרקפת ואת הסבוריאה בעור הפנים. כמו כן מפחיתה את שיעור הפנים. טיפול זה דורש מעקב בבדיקות דם מדי 3 חודשים. הטיפול ניתן גם בנשים בגיל הפוריות, כל עוד מפסיקים אותו חודשיים טרם כניסה להריון.
קיימים טיפולים חדישים כמו הזרקת דוטסטריד לקרקפת או הזרקת בוטוקס לקרקפת שיכולים להצמיח שיער במקרים מסוימים.
טיפולים אלו דורשים התמדה בטיפולים בתדירות של מדי מספר חודשים כדי לקבל תוצאות וכדי לשמר אותן.
לא כל מטופל יכול ליטול טיפול פומי כדי לעודד צמיחת שיער. לא כל מטופל מעוניין בכך. לכן קיימים גם טיפולים במריחה על הקרקפת.
המינוקסידיל קיים על המדף בריכוזים שונים. זה הטיפול הוותיק ביותר עם עבודות מדעיות רבות המוכיחות את יעילותו. בהפסקה של כל טיפול שמצמיח שיער, כמו מינוקסידיל, השיער שצמח בעקבותיו, ינשור בצורה הדרגתית.
טיפול בפינסטריד במריחה הוכיח את יעילותו בשנים האחרונות ולכן נמכר עם מרשם רופא באירופה כתכשיר מוכן. בארץ טרם אושר ולכן אנו רושמים אותו בהכנה רוקחית, הרבה פעמים ביחד עם המינוקסידיל, אך השילוב אינו חובה. עבודות רפואיות מראות כי השילוב של שתי התרופות במריחה על הקרקפת יעיל יותר מאשר כל אחד מהם בנפרד (אפקט סינרגיסטי).
קיימים טיפולים חדישים בהכנה רוקחית, המבוססים על עבודות מחקר שהראו את יעילותם, כמו מריחת CETIRIZINE, או SPIRONOLACTONE.
לעיתים בהכנה רוקחית אנו מטפלים בתכשירים נוגדי דלקת במריחה (כי לא קיימים תכשירים מוכנים בצורת נוזל אלא במשחה בלבד, שלא ניתנת למריחה על הקרקפת).
טיפול ברעלן בוטולינום (בשם המסחרי: בוטוקס או דיספורט) נמצא בשימוש בשנים האחרונות, יעיל בטיפול בקמטים בעור פנים, בהזעת יתר בבתי שחי, כפות ידיים ורגליים, וגם כטיפול בהתכווצויות שרירים מסוימות ואף כטיפול למיגרנה.
בשנים האחרונות נמצא כי טיפול זה יכול לעזור גם לנשירת שיער. מה הוא המנגנון בו הטיפול ברעלן הבוטולינום עוזר לטפל בנשירת שיער?
מבחינה אנטומית, הקרקפת שלנו בעלת שרירים שטוחים מאוד. שרירים אלו נמצאים מכווצים באופן כרוני ובצורה לא נשלטת אצל אנשים עם נשירת שיער כרונית ונשירת שיער גנטית.
עם הכיווץ הכרוני יתכן וכלי הדם (האוקציפיטלי ופרונטלי בעיקר) גם מכווצים באופן בלתי ישיר ולכן מוגבלת הספקת הדם והספקת החמצן לאזורים שנוטים לנשירת השיער.
מנגנון נוסף הוא שהרעלן בוטולינום מעכב ביטוי של חלבון TGFβ-1 חלבון זה מעכב צמיחה ועיבוי השיער. ביטוי חלבון זה עולה עם השפעת הטסטוסטרון (ובעיקר הדיהידרוטסטוסטרון – DHT).
מטרת הטיפול ברעלן הבוטולינום היא להחליש/לשחרר את השרירי הקרקפת מהכיווץ בצורה כרונית ולאפשר את הספקת הדם והחמצן בחזרה לאזורים אלו. ובנוסף מפחית את ביטוי החלבון TGFβ-1 .
לפי העבודות המדעיות, מטופלים מגיבים לטיפול זה בכ-75% והוא גורם לעלייה בצפיפות השיער בכ-18%.
מכיוון שרעלן הבוטולינום מתפוגג מהגוף בצורה הדרגתית, יש לחזור על הטיפול בתדירות של פעם בכ-4-6 חודשים כדי לשמר את התוצאות.
תופעות לוואי בעקבות הטיפול: כאב במקום ההזרקה, כאבי ראש בעקבות הטיפול עצמו (הדקירות) ביום הטיפול. תופעות אלו מקומיות וחולפות.
הטסיות הן מרכיב בדם שמסייע לריפוי פצעים. בתוך הטסיות יש חומרי גדילה ולכן הן יכולות לעזור בחידוש רקמות.
בטיפול PRP לוקחים דגימת דם של המטופל עצמו, מבודדים את הטסיות משאר התאים בדם על ידי צנטריפוגה, ואז את הפלסמה של המטופל, עשירה בטסיות, מזריקים לתוך הקרקפת.
אין פרוטוקול סטנדרטי לטיפול זה אך המקובל הוא לבצע כ-3 טיפולי PRP בתדירות של 4 שבועות. במידה ויש שיפור בצמיחת השיער, יש להמשיך את הטיפול מדי 3-6 חודשים כדי לתחזק את התוצאות.
טיפול זה מועיל יותר בגברים מאשר בנשים, מסיבה שאינה ברורה עדיין.
היתרון הגדול של הטיפול הוא כי אינו כרוך בהכנסת תרופות לגוף אלא בשימוש בחומרי הגוף בלבד ולכן אין תופעות לוואי מלבד הפעולה עצמה (דקירות בקרקפת).
i-PRF מופק בצורה דומה ל PRP אך בהבדלים מסויימים.
לוקחים דם באותו האופן מהמטופל אך מבודדים בצנטריפוגה יותר טסיות יחד עם יותר חומרי גדילה, תאים לבנים, תאי גזע וחלבון בשם פיברין, שמאפשר לאחר הזרקת ה i-PRF, שחרור מושהה של חומרי הגדילה שהוזרקו.
מדובר בטכנולוגיה חדשה יותר מהPRP שמראה תוצאות מבטיחות במחקרים כטיפול בנשירת שיער.